אודי לבל לאחר מלחמת יום הכיפורים החלו הורים שכולים , אלמנות ומשפחות שכולות להתנהג ' אחרת' במרחב הציבורי הישראלי , דבר שבא לידי ביטוי באסטרטגיות התנהגות , בתכנים ובמסרים חדשים . גם המרחב הציבורי השתנה , והשינוי , בעיקר בזירה החברתית והתקשורתית , אפשר להם לתפקד כמנהיגי דעה , כמעצבי דעת קהל , כמנסחי המחשבה הציבורית וכמקדמיה . אל מול מודל השכול ההגמוני ודרישות תפקיד מוגדרות וידועות כלפי הנמנים עמו , עלו דפוסי התנהגות ופרקטיקות חלופיות . מתוך ארגז הכלים של התרבות החלו להישלף כלים שטרם היו בשימוש , ועוצבו מסרים שהפתיעו את ההנהגה הממלכתית . בעבר בירכה ההנהגה על ההתנהגות הפוליטית של השכול , שכן זו תמכה ביעדיה , שעתקה את מעמדה והצדיקה את רעיונותיה הפוליטיים , ואילו עתה , לאחר המלחמה , החלה זירת השכול להפנות אליה עורף ולקדם סדר יום עצמאי ומתחרה בסדר היום הממלכתי . מאמר זה יעסוק אפוא בהתנהגויות הפוליטיות החדשות של משפחות שכולות – יזמים ציבוריים שבתוך שנים אחדות עתידים להיעשות שחקנים פוליטיים של ממש במרחב הישראלי . המחקר עוסק גם בקשר שבין משברים לשינויים תרבותיים , ובמקרה זה בקשר שבין מלחמת יום הכ...
אל הספר