ברית עולם עם האבות , ובכללה ברית עולם עם בית דוד , הקשורה בהבטחת הארץ והישיבה בה , אינה עולה בקנה אחד עם תפיסה שהישיבה בארץ היא על תנאי . כלומר , אם העם הוא “ בית מרי” מטבעו ואינו מסוגל לתקן את דרכיו הרי גורלו נגזר לשבת בגלות עד אין קץ . לכן האירוע ההיסטורי של הגליית בני ישראל והתיישבות זרים תחתם , על–פי התיאור המקראי , מעלה את השאלה , האם במקרא קיימות שתי תפיסות ( או יותר ) שונות ומנוגדות על–פי האחת ההגליה היא פסק דין סופי , גלות מתמדת , ביטול הברית שפירושו ניתוק סופי של הקשר בין האל לגולים , עבודת אלילים , ואילו על–פי האחרת הגלות היא עונש זמני בלבד , ולקץ “ שבעים שנה” תבוא הגאולה , הגולים ישובו לארצם , תתחדש הברית בין האל לעמו הנבחר מאחר שברית עולם לא תופר בידי האל ולא לנצח יקצוף על עמו ( יש ‘ נז . ( 16 גם בהיותם בנכר בפרק הזמן של שלב המעבר מגלות לשיבה האל לא נטשם אלא “ ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם” ( יח ‘ יא . ( 16 הטוענים לקיומן של עמדות שונות ומנוגדות נדרשים לפרק קטעים ואפילו פסוקים לחלקים ולחלקיקים בטענה של תחיבות ושל תוספות “ גלותיות” מגמתיות . דוגמאות : בדב ‘ ד ; 28-2...
אל הספר