א . גולי יהודה בבבל זכו ל “ הכרזת כורש” לאחר תקופת גלות קצרה יחסית בדור השני של הגולים . בין הגולים מיהודה היו רבים מן הכוהנים והלוויים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון בתפארתו ו “ בכבודו הראשון” וזכו לעת זקנה לחזות בשיבת ציון ובבניין המקדש השני ( חגי ב ; 3 עז ‘ ג . ( 12 הכרזת כורש 538 ) לפסה “ נ ) אפשרה לרוצים בכך לעזוב ולעלות לציון . אשר לגולי ישראל בידי אשור , אפשר שבתקופה הראשונה לגלותם , בימי הדור הראשון או השני לגלות , פעמה בלבם התקווה לשוב למולדתם הרחוקה , אולם עם התארכות הגלות והתחזקות האימפריה האשורית נמוגה התקווה ודעכה השאיפה לשוב למולדתם . לא היו תקדימים תחת שלטון אשור של שיבת גולים ( כקבוצה ) למולדתם המצויה מחוץ למסופוטמיה , ובאופק לא נראתה שקיעה של האימפריה האשורית . מן ההיבט של היכולת של מיעוט אתני–לאומי להישרד , הציפייה והתקווה לשיבה למולדת אינן פחותות מן הגאולה עצמה . ואולם הכרזת כורש ניתנה לאחר 185–כ שנה , בדור השישי או השביעי לגלות שבטי הצפון , ומדובר בהכרזה הנוגעת ליהודה ולבית המקדש אשר בירושלים ולא בהרי גריזים ועיבל ולא בדן ובבית–אל . עצמה ) שהמסורות רובן...
אל הספר