אלכס לבון מבוא ... ז ה ה י ה ע ל ה ר צ י ו ן ... תיירים סקרנים הבאים בימים אלה על הר ציון מתאוננים ומתרעמים בפני הממונה ואומרים מה הבכיות והצעקות בהר ציון ובעיקר בשני המקומות : ע"י קבר דוד ובמרתף השואה ... אמנם השואה מעוררת בכיות אבל גם שם ביד ושם בהר הזיכרון מציין ומזכיר את השואה ושם אין בכיות ויללות , שם שקט ודרך ארץ ... דעות ורעיונות אלה אמנם מתאימים באופן תיאורטי אבל לא למעלה , יען כי המקום הזה נבחר בתור פינת הבכא , פינת הדמעות , כאן ניתן לשפוך מרת לבב בקול תמרורים צעקות ויללות ... עם הקמת המדינה ואף קודם לכן החל בציבור הישראלי דיון על אופי הנצחת השואה . ברור היה לכול שאירוע מעין זה חייב להיות מונצח באופן ממלכתי , אולם עם זאת החלה הנצחה ' מלמטה . ' אנשים וקהילות נקטו יוזמות אישיות או קהילתיות שמטרתן הנצחת השואה . העיסוק בשאלת ההנצחה עורר מחלוקות באשר לאופי שיש לתת לה . בקטע המובא לעיל ממכתבי הרב שמואל זנוויל כהנא , שנמצא בתיקייה עבת כרס במרתף השואה , בא לידי ביטוי פן מסוים 1 חיבור זה מבוסס על עבודה שנכתבה בסמינר ' המזרחים והשואה' בהנחייתה של פרופסור חנה יבלונקה , וזו ההזדמנות להודו...
אל הספר