המפגש עם ארץ ישראל אילץ את החלוצים להתעמת עם חוסר ההתאמה בין המציאות לדמיון . על פי הנרטיב הרווח , ארץ האבות האהובה הוזנחה כיוון שילדיה האמתיים , היהודים , נעדרו ממנה לתקופה ארוכה . בזמן זה נחרבה הארץ ושממה , הפכה למקום עוין שכולו מדבריות וביצות , אזור שומם ומסוכן , כפי שקרמון מתאר את עמק החולה . פער זה בין מיתוס למציאות אופייני למקומות שבהם נוצר מגע חדש בין האדם לנוף תוך תהליך התיישבות . גם ביצות עמק יזרעאל הפכו למיתוס , מקום של מוות , וייבושן יביא חיים ותחייה , אף על פי שבפועל היוו הביצות רק אחוז אחד משטחו של העמק ושטחים נרחבים עובדו על ידי הפלסטינים שחיו בו ( בר גל ושמאי , . ( 1983 ואכן , תחושת העוינות והזרות התפתחה גם כתגובה לכך שבארץ חיו “ זרים” שעיבדו את אדמותיה . את הזרות הקצינה העובדה שהנופים שאותם פגשו המתיישבים היו שונים מהנופים האירופיים . ( Schnell , 1997 ) מצב זה דרש תיקון דחוף , הפיכתה של הארץ חזרה למה שהייתה , למה שצריכה הייתה להיות , ארץ זבת חלב ודבש , ארץ גנים ופריחה , גן עדן אירופי . תהליך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל , לווה בדה לגיטימציה של ה”זרים” שהזניחו את האדמה ...
אל הספר