לאונרדו דא־וינצ'י: כתם שחור, זמן כמוס

זוהי מלחמת סימנים ( מה שלארנרדו קרא בשם פרגונה , ( שבה מוטלים על הכף דברים כמו טבע , אמת , ממשות , ורוח האדם . קיים דיוקן סמוי של 'לאונרדו העוסק . 'במוזיקה בין הטקסטים שלו , ובצידן הפנימי של התמונות , מסתמנים תוויו הנעלמים של הדיוקן הזה , שאליו אני פונה כעת . לכאורה נותר ממנו .-מעט פרגמנטים אחדים על מוזיקה , חקירות באקוסטיקה ובפיזיולוגיה של הפקת הקול , כלי נגינה שהגה וסרטט , שברי רעיונות הנוגעים במוזיקה כדי לדבר על משהו אחר ו כמה מן החידות שהמציא מניחות השכלה מוזיקלית , וכמותן מתוות אחדות של אלגוריות , המרמזות אולי למוזיקה מבעד לקרבתן לתאטרון של התקופה ו וכמובן , הפרגונה — החיבור שלוקט מכתביו לאחר מותו בידי תלמידו ורעו פרנצ'סקו מלצי , ( Melzi ) ובו נפרשות הכנותיו של לאונרדו בדבר טבעה של המוזיקה וגבולותיה , גדולתה ואומללותה , בהקשר של טענתו בדבר בכירותה של אמנות הציור על פני השירה , המוזיקה והפיסול . אבל המעט הזה צופן מבט על הצייר ועל הפילוסוף ממקום שהמחקר כמעט לא נתן 2 עליו את דעתו . זוהי שכחה טעונה ומרתקת , הכרוכה בפן חשוב של הדימוי המודרני של W . J . T . Mitchell , Iconology Image , ...  אל הספר