במשך זמן היה נדמה לי , כמו לאחרים , שעקרות בהכלאות ראשונות ובבני כלאיים אפשר שנרכשה לאט על ידי הבירור הטבעי של ירידה קלה במידת הפוריות , שבאה מעצמה כמו כל שינוי אחר ביחידים מסוימים של זן אחד לאחר הצלבה עם יחידים בני זן אחר . ברור שתועלת תצמח לשני זנים , או לשני מינים בראשיתם , על ידי מניעת התמזגותם % בהתאם לעיקרון , שעל םיו בן אדם , הבורר שני זנים בבת אחת , צריך לבודדם . ותחילה מן הראוי להעיר , שמינים שוכני אזורים שונים הם לעתים קרובות עקרים בהכלאה ; ברור שעקרות הדדית לא היתה מועילה למינים נפרדים כאלה , ולכן לא היתה יכולה לבוא ביד הבירור הטבעי ; אבל אפשר שיכולים לומר , לאחר שנעשה מין אחד עקר ביחס לאחד מבני איזורו , היתה העקרות ביחס למינים אוזרים תוצאה שבהכרה . שנית , העובדה שהיסוד הזכרי של מין אחד נעשה חסר אונים ביחס למין שני בזמן שהיסוד הזכרי של המין השני יכול להפרות את המין הראשון , מתנגדת לתורת הבירור הטבעי כמו לתורת מעשה בראשיתן כי מצב משונה כזה במערכת הפריה לא היה בו כדי להביא תועלת אף לאחד משני המינים . בבואנו לעיץ בהסתברות פעולתו של הבירור הטבעי בהפקת עקרות הדדית בין מינים , הר...
אל הספר