תחילה בנוגע לעקרות מינימ שלאחר הכלאה ולעקרות צאצאיהם של בני הכלאיים . אי אפשר לקרוא את מאמריהם וספריהם המרובים של שני החוקרים המצוינים והמדקדקים עם עצמם בעבודתם קלרויטר וגרטנר , שהקדישו כמעט כל ימי חייהם לעניין זה < בלי להתרשם עמוקות מהשכיחות הכללית של עקרות בכל שיעור שהוא . לפי קלרויטר החוק הוא כללי » אבל לאחר מכן חזר והתיר את הרצועה , כיוון שבעשרה מקרים , שבהם מצא שתי צורות , שנחשבו למינים שונים בעיני רוב החוקרים ושזיווגן זו עם זו היה פורה בהחלט , חלק להן ללא היסוס דרגה של זנים . החוק הוא כללי גם לפי גרטנר » ואין הוא מודה בפוריותם השלמה של עשרת המקרים של קלרויטר . ובמקרים אלה וברבים אחרים נאלץ גרטנר לספור את הזרעים בדייק נות , כדי להוכיח שיש שיעור של עקרות . הוא משווה תמיד את המספר המאכסימאלי של זרעים המופקים על ידי שני מינים לאחר הכלאה ראשונה והמאכסימום המופק על ידי צאצאיהם בני הכלאיים אל המספר הממוצע המופק על ידי שני ההורים טהורי הגזע לעצמם בתנאי הטבע . אבל כאן מתערבים גורמי טעות רצינית ) כדי להכליא צמח הכרח לסרס את זכרותו , וחשוב מזה —הכרח לבודדו כדי למנוע ממנו אבקה , שחרוקים עשו...
אל הספר