טענות נגד הבירור־הטבעי כשימושה בנוגע לאינסטינקטים. חרוקים סתמיים ועקרים

טענו נגד ההשקפות הניל על מוצא האינסטינקטים מטעם זה , ש'השינויים במבנה ובאינסטינקט צריכים לבוא בבת אחת ולהיות מותאמים בדיוק זה לזה , הואיל ומיור באחד בלי שיטי סמוך בזמן בשני עלול להביא . 'כליה תוקפה של טענה זו כולו עומד על ההנחה , שהשינויים במבנה ובאינסטינקטים הם פתאומיים . נקח לדוגמה את הירגזי , ( Parus major ) שהזכרנו בפרק קודם ; לעתים קרובות מחזיקה ציפור זו זרעי טקסוס בין רגליה כשהיא יושבת על ענף והולמת בהם במקורה עד שהיא מגיעה לתוכם . איזה קושי מיוחד יש בזה , שהבירור הטבעי ישמור על כל מיור קל בצורת המקור ההולך ומסתגל יפה לפצח זרעונים , עד שיתהווה מקור הבנוי יפה לצורך זה כדוגמת מקורם של מפצחי אגוזים , ( Sittidae ) ושבאותו הזמן יביא ההרגל' או ההכרח' או שינוי של טעם שבא מאליו' את הציפור לידי כך , שתלך ותיעשה אוכלת זרעונים ? במקרה זה מניחים , שהמקור הולך ומשתנה לאט לאט על ידי הבירור הטבעי לאחר שינויים אטיים בהרגלים ושינויי טעם שבאו בהתאמה אחת ; אם ישתנו רגלי הירגזי ויגדלו על ידי התאמה למקור , או מסיבה אחרת בלתי ידועה . הרי אין זד , בלתי מםתבר , שרגליים ארוכות יותר כאלה יביאו את הציפור ...  אל הספר