מלחמת הקיום באה בהכרח מנטייתם של בעלי חיים להתרבות בשיעור גדול . כל יציר חי המפיק כמה ביצים או זרעונים במשך מנת ימיו עתיד למות בגילו , בשנתו או בעונתו , שאלמלא כן היה מספרו נעשה עצום כל כן בזמן קצר לפי שורת הריבוי הגיאומטרי , עד ששום ארץ לא היתה יכולה לפרנס את אוכלוסיו . ומפני שמספר הנולדים גדול הוא מן המספר שיכול למצוא מחיה , אין מפלט ממלחמת קיום בשום מקום , מלחמת יחיד בחברו בן מינו , או ביחידים שאינם בני מינו או בתנאי החיים החומריים . זוהי תורת מאלתוס , שמרובה יותר תוקפה בממלכות החי והצומח ! שהרי כאן אין מקום לתוספת מזון מלאכותי ולבלימת זיווגים במתכוון . אפשר שמספרם של כמה מינים עולה מהר בימינו מעט או הרבה ו אבל דבר זה לא ניתן לכל המינים' כי העולם לא היה יכול להכיל את כולם . אין יוצא מן הכלל שכל יציר חי מתרבה בקצב מהיר כל כף עד שהארץ היתה מתמלאת מהר מצאצאיו של זוג אחד , אלמלא שלא הושמדו . אפילו האדם המתרבה לאטו הכפיל את אוכלוסיו במשך עשרים וחמש שנים , ולפי קצב זה לא יהיה ממש מקום עמידה בשביל צאצאיו לאחר זמן של פחות מאלף שנה . ליגיאוס חישב ומצא , שאם צמח שנתי יעשה שני זרעונים לשנה—ואי...
אל הספר