סיכום

הבעיה החשובה ביותר של החינוך המוסרי בבית הסםר עניינה הזיקה שבין דעת להתנהגות . אם התורה הנקנית במהלך הלימודים הרגיל אינה משפיעה על האופי , הרי לשווא אנו נושאים את שם המוסר כמטרה המאחדת והנעלה ביותר של החינוך . באין קשר אורגאני פנימי בין מיתודות הלימוד וחומר הדעת ובין ההתפתחות המוסרית , הכרח הוא להזדקק לשיעורים ואופני משמעת מיוחדים : הדעת אינה מצטרפת למני עי הפעולה הרגילים ולהשקפת החיים , ואילו המוסד נעשה מוסרני , מוראליסטי — מערכה של מידות טובות נפרדות לעצמן . שתי התורות הקשורות במיוחד בהפרדת הלימוד מפעולה , וממילא גם ממוסר , הן אלו המפרידות בין נטיות ומניעים פנימיים — הגורם המודעי האישי — ובין מעשים שהם רק גשמיים וחיצוניים ! והמעמידות פעולה מתוך עניין לעומת פעולה מתוך עיקרון . על שתי הפרדות אלו אפשר להתגבר במערכת חינוכית שבה הלימוד הוא בן לוויתן של פעולות או עיסוקים רצופים , שיש להם מטרה חברתית ומשתמשים בחומר של מצבים חברתיים טיפוסיים . ש 5 ן בתנאים כאלה לובש בית הספר עצמו צורה של חיים חברתיים , נעשה לחברה בזעיר אנפין , הנתונה בפעולת גומלין הדו קה עם אופנים אחרים של ניסיון משותף אש...  אל הספר