כל ההפרדות שמתחנו עליהן ביקורת — ושרעיון החינוך המוצע בפרקים הקודמים מכוון למנוע אותן — נובעות מהשגת המוסר באופן מצומצם ביותר , שכן , מצד אחד , משווים לו אופי של צדקנות סנטימנטאלית בלא כל יחס לכושר פעולה לעשות את הדרוש מבחינה חברתית , ומצד שני מטעימים הטעמה יתרה את המקובל ואת המסו רתי , באופן המגביל את המוסר בשורה של פעולות מנוסחות וקבועות . לאמתו של דבר , חובק המוסר את כל מכלול הפעולות הנוגעות ליחםינו עם אחרים . בכוח כלולים בזה כל מעשינו כולם , ואפילו זיקתם החברתית אינה עולה כלל על הדעת בשעת עשייתם . שכן , בהתאם לעקרון ההרגל , כל פעולה משנה את הכושר הנפשי —היא קובעת נטייה ורצייה ממין מסוים . ואין אתה יכול לומר , אימתי תהא לו להרגל , שנתחזק בדרך זו , השפעה ישירה וניכרת על המשא ומתן שלנו עם אחרים . קווי אופי מסוימים יש להם קשר גלוי כל כך ליחסינו החברתיים , שאנו קוראים להם 'מוסריים' במלוא המובן — אמיתות , ישרות , צניעות , נדיבות , וכדומה . אך פירוש הדבר הוא רק זה , שהם , בהשוואה לכמה נטיות אחרות , מרכזיים הם , היינו שגוררים אחריהם נטיות וזיקות נוספות . הם מוסריים במלוא המובן לא משום שהם...
אל הספר