התפתחות הניסוי כמיתודה של הדעת מאפשרת וכופה עלינו —כפי שנראה להלן — שינוי יסודי של ההשקפה שהצענו זה עתה . אך בטרם נגיע לכך עלינו לעיין בתורת הניסיון והדעת שנתפתחה במאות השבע עשרה והשמונה עשרה . תורה זו בכללה מציגה לפנינו כמעט את היפוכה הגמור של המשנה הקלאסית על היחסים שבין ני סיון לדעת . אליבא דאפלטון , ניסיון פירושו התרגלות , או שמירת תמצית התוצאות של המון ניסיונות מקריים , תבונה מציינת את העיקרון של ריפורמה , של קדמה , של תגבורת שליטה על הניסיון . התמסרות לתבונה — משמעה פריצת תחומי המנהג ות פיסת דברים לאמתם . ואילו לפי המתקנים המודרניים המצב הוא ההפך הגמור . תבו נה , עקרונות אוניברסאליים , מושגי אפריורי , הן צורות ריקות , שצריכות להתמלא על ידי הניסיון , על ידי הסתכלויות החושים , בשביל לקבל ערך ותוקף ו או שאינם אלא משפטים קדומים נוקשים , דו ' גמות שנכפו על ידי סמכות , המתחפשות וחוסות בצלם של שמות גמלצים . הורגש הצורר להיחלץ משבי המושגים , ש'הקדימו לטבע / כלשונו של ביק 1 ן , והטילו עליו דעות אנושיות , ולהיזקק לעזרת הניסיון כדי לגלות , טבע זה מה טיבו . ההזדקקות לניסיון ציינה את הקרע ...
אל הספר