כשם שבקשת פרנסה ובטלה מוצגות כניגודים , כך נוהגים להעמיד זה כנגד זה את ההלכה והמעשה , את התבונה והביצוע , את הדעת והפעולה , שורת הניגודים האחרו נה נובעת ללא ספק מאותם תנאים חברתיים שהולידו את הניגוד בין עבודה מפרנסת לבין בטלה , אלא שמחמת כמה בעיות חינוכיות מובהקות הקשורות בהן ראוי לנו לדון במפורש בעניין הזיקה ההדדית שבין ידיעה ועשייה וההבדל המיוחס להן . סברה עתיקת ימים היא , שהדעת נובעת ממקור מרומם יותר מעבודת מעשה ויש לד , ערך נעלה ורוחני יותר . אם נלך לבקש את הניסוח המודע הראשון של תפיסה זו , נגיע אל המושגים ניסיון ותבונה כפי שהוגדרו על ידי אפלטון ואריסטו . הוגים אלה נחלקו בדעותיהם בכמה וכמה עניינים , אך תמימי דעים היו בזיהויו של הניסיון עם עניינים מעשיים גרידה , היינו עם אינטרסים גשמיים מבחינת מטרתו , ועם הגוף מב חינת אמצעי הפעולה שלו . הדעת , מצד שני , קיימת לשמה , פטורה מכל זיקה מעשית , ומקורה ואמצעי פעולתה הוא שכולו רוח ? , עניינה — אינטרסים רוחניים או אידיאליים . ועוד ; בניסיון כרוכים תמיד ההעדר , הצורך , הבקשה ! לעולם אין הוא שלם ומספיק לעצמו . מצד שני , הידיעה הראציונאלית הי...
אל הספר