פרשת החינוך שהצענו בפרקים הקודמיפ מקופלות בה בעצם אותן מסקנות שמגיעים אליהן בדיון על משמעותו של החינוך בחברה דימוקראטית . שהרי היא הניחה שמט רת החינוך היא להעניק לבני אדם את היכולת להמשיך בחינוכם , או שכל תכליתו וכל שכרו של הלימוד הוא כושר תמיד לגידול . והנה רעיון זה אינו בר שימוש לגבי כל בני החברה אלא במקום שהקשר בין אדם לחברו הוא הדדי ומצויים תנאים נאו תים לחידושם של הרגלים ומוסדות חברתיים על ידי עידוד רחב הנובע מחלוקה צר דקת של אינטרסים . פירוש הדבר—חברה דימוקראטית . לפיכך , כשאנו הולכים לבקש מטרות בחינוך , אין אנו מתכוונים לבקש מטרה מחוץ לתהליך החינוכי , שהחינוך יהא כפוף לה . כל עצמה של תפיסתנו מתנגדת לכך . אדרבה , דעתנו נתונה לניגוד הקיים בין מטרות המצויות בתוכו של התהליך שהן פועלות בו , ובין מטרות הנתונות מב חוץ . ולמצב עניינים אחרון זה מגיעים בהכרח בשעה שהיחסים החברתיים אינם מאו זנים כראוי . כי אז ימצאו חלקים אחרים של הקבוצה החברתית שמטרותיהם מותנות על ידי ציוויי מבחוץ ! שאין הן נובעות מגידולו החפשי של ניסיונם העצמי , ושמט רותיהם הנו ' מינאליוית אינן אלא אמצעים למטרות רחוקו...
אל הספר