קיימת תפיסת חינוך המכריזה על עצמה , שהיא מיוסדת על רעיון ההתפתחות . אבל היא חוזרת ונוטלת ביד אחת מה שהיא מושיטה ביד השנית . ההתפתחות נתפסת לא כגידול רצוף , אלא בגילוים של כוחות גנוזים לקראת תכלית מסוימת . התכלית עצמה נתפסת כהשלמה , כשלמות . החיים בכל שלב הקודם להשגת התכלית הזאת אינם אלא התפתחות לקראתה . מבחינה הגיונית אין תורה זו אלא שינוי נוסח של תורת ההכנה . מבחינה מעשית נבדלות שתי תורות אלו זו מזו , שכן חסידי התורה השנייה מחשיבים הרבה את התפקידים המעשיים והמקצועיים שאדם מכשיר עצמו בשבילם , בעוד שתורת ההתפתחות מדברת על התכונות הרוחניות והאידיאליות הטעונות גילוי . התפיסה האומרת , שגידול והתקדמות אינם אלא התקרבות לתכלית סופית ובלתי משתנית , היא חולשתו האחרונה של השכל במעברו מהבנת חיים סטאטית להבנת חיים דינאמית . היא מחקה את סגנונה של ההבנה הדינאמית . היא משלמת לה מס שפתיים של רוב דברים על התפתחות , תהליך , התקדמות . אבל כל הפעולות האלו נתפסות כפעולות חולפות בלבד , הן נטולות משמעות מצד עצמן . יש להן משמעות רק כתנועות לקראת משהו רחוק מן המתרחש עכשיו . מאחר שהגידול אינו אלא תנו עה לק...
אל הספר