הן לקק"ל והן למתיישבים היה עניין משותף לקדם ככל האפשר את מועד החתימה על חוזה החכירה הקבוע ל 49 שנים . המתיישבים , מצדם , היו מעוניינים להסתייע בהלוואות לקידום ההתיישבות , אך הגורמים המלווים ( כמו קרן היסוד ) ביקשו להבטיח את ההלוואות במשכון זכויות החכירה של חוזה חתום . הקק"ל , מצדה , ביקשה להסדיר את זכויותיה ואת חובות המתיישבים כלפיה מאחר שחלק נכבד מהיישובים ישבו על קרקעותיה ללא חוזי חכירה מסודרים . אי החתימה על חוזים עורר ויכוחים בין הצדדים על גודל השטחים שנמסרו למתיישבים והקשה על הסדרת דמי החכירה . עם זאת , ולמרות שבראשית שנות ה 30 כבר היו בידי הקק"ל הגרסאות הראשונות של חוזי החכירה הקבועים , תהליך החתימה , במיוחד עם יישובי עמק יזרעאל , עמק הירדן ועמק זבולון , התעכב לא מעט שנים . יצא שהיישובים באזורים אלו חתמו על חוזים רק בסוף שנות ה 30 ואף לאחר מכן , למרות שחלקם הוקמו בשנות ה 20 המוקדמות . הגרסה שעליה חתמו המתיישבים באזורים הללו הייתה גרסת , 1938 גרסה שהייתה תוצר של כמה וכמה גלגולים ותיקונים משמעותיים שעליהם כבר הרחבנו לעיל . עיכוב החתימה על חחים עם משקי העמקים : מחלוקות בסוגיות ד...
אל הספר