1 בסוף הספר השני של "הטחנה על הנהר , "פלוס אחרי שמגי טוליבר מודיעה לאחיה תום על מחלתו והתמוטטותן הכלכלית של אביה , והאח והאחות יוצאים יחד לדרך אל ביתם , נאמר עליהם שהם פותחים ב"חיי יגון : "חדשים יחד הלכו לקראת חיי יגון חרשים , ולעולם לא יראו אור שמש שלא הועם בזכרונם בדאגות . רגליהם הוליכו אותם לשממה מגודלת קוצים , ושערי הזהב של ילדותם ננעלו לעד מאחוריהם ( ספר שלישי פרק א . (' ההתייחסות בביטוי זה לימי ילדותם , לתקופה הקודמת לגירוש מגן ערן , מפליאה , מכיוון שבשלב זה של הנרטיב מלאו לתום שש עשרה שנים , ולמגי שלוש עשרה , ונראה שאין כאן רמז לאובדן התום . פסקה זאת מטביעה חותם של חיי גן עדן , אושר חסר דאגה בתקופת הילדות ; אמנם עד כה לא נאלצו להתמודד עם צרות צרורות האורבות להם בפתח , אך תקופת הילדות לא צוירה כנווה שאנן . שני הספרים הראשונים מתמקדים בתלאות הילדות ; ונשמעו השגות על ההשקפה שכופה הפסקה המצוטטת לעיל , או על זאת המתבטאת בשורות שמרבים לדבר בגנותן , המתארות את טביעתם של תום ומגי כך : "הם שבים לחיות מחדש ברגע עילאי אחד את הימים ששילבו את ידיהם הקטנות באהבה , ושוטטו יחדיו בשרות החינניות"...
אל הספר