ההקשר החברתי והאידאולוגי שהרב עמיטל פועל בו , כציוני-דתי , חשוף למודרנה 'לכתחילה' ובמודע . הוא חשוף לסיפור ההיסטורי העולה מן המחקר ההיסטוריוגרפי בן זמננו , מכלי ראשון או מכלי שני ושלישי . אף על פי כן , כאשר הוא מבקש מודלים ותבניות היסטוריות , הוא מתעלם בדרך כלל מהסיפור כפי שהוא מסופר בהיסטוריוגרפיה המודרנית , ומשתמש בזיכרון ההיסטורי המסורתי , ולא בתוצרי המחקר ההיסטורי . כאשר הרב עמיטל מתאר , למשל , את יחסו של רבי עקיבא לבר כוכבא , או את מעשהו של רבן יוחנן בן זכאי בשעה שיצא מירושלים ליבנה , הוא מתעלם לגמרי מתוצרי המחקר ההיסטורי בדורות האחרונים , אף על פי שאלו חלחלו לתרבות ולהוויה הישראלית זה מכבר . הסיפור ההיסטורי והזיכרון ההיסטורי שבתוכם פועל הרב עמיטל הם אלו של הרמב"ם . הוא משתמש בתיאורים ההיסטוריים של הרמב"ם כדפוס שעל פיו הוא בונה את התיאור ההיסטורי-תאולוגי שלו . י"ח ירושלמי העמיד את הזיכרון ההיסטורי המסורתי מול ההיסטוריוגרפיה . 307 על פי דברים , 'ד לב . . 308 ראה ד' שוורץ , אמונה על פרשת דרכים ( לעיל , הערה , ( 18 עמי 176 ואילך . וכבר תיארנו למעלה את הדרך של סיגול ההיסטוריוגרפיה המו...
אל הספר