א . החיוב ההלכתי בתלמוד ירושלמי נאמר : רבי חייה רובה מפקד לרב : אין את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה - אכול , ואם לא - תהא אכיל שבעה יומין מן שתא ( שבת פ"א , ג ע"ג . ( רבי חייה הורה אפוא לרב , שאם לא יהיה ביכולתו לאכול חולין בטהרה כל השנה , עליו להקפיד לפחות שבעה ימים בשנה . דברים אלו הובאו ברא"ש ( סוף מסכת ראש השנה , בשם ראבי"ה , ( שביאר שהכוונה היא לעשרת ימי תשובה , ואת דברי רבי חייה על "שבעה יומין" הסביר הטור . ? וקורא אותן ז' ימים , לפי שבר"ה לא היה צריך להזהר לאכול בטהרה , שפשיטא שיאכל בטהרה , שחייב אדם לטהר עצמו ברגל , ולא נשאר עדיין אלא ז' ימי חול שהוצרך להזהירו עליהן 1 ( אורח חיים סימן תרג . ( כיום , כולנו טמאי מתים , ועל כן אין משמעות מעשית לדברים אלו של הירושלמי . אולם , הרא"ש הסיק מן הירושלמי הלכה רלוונטית גם לזמננו , ביחס לפת של גויים : על כן נהגו באשכנז אף אותן שאין נזהרין מפת של נכרים כל השנה , בעשרת ימי התשובה נזהרין ( שם . ( . 1 האור זרוע ( חלק ב , סימן רנז ) הביא גישה זו בשם הגאונים , שסברו שהירושלמי כתב רק שבעה ימים , כיוון שבשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים יש להתענות...
אל הספר