תשובתם של אנשי התנ"ך שונה מאוד מדרכי התשובה שנקבעו לדורות על ידי חז"ל . לא מצאנו אותם עוסקים בתשובה באופן מכוון , מפשפשים במעשיהם כרי להכריע את עצמם ( ואת העולם כולו ) לכף זכות . מעטים בלבד מבטאים הכרה בחטא , חרטה על העבר וקבלה לעתיד , והרבה פרטים אחרים מהלכות תשובה חסרים בתיאורי בעלי התשובה של התנ"ך . הודאת דוד בחטאו , אבלו של אחאב , תפילתו של חזקיהו ותעניתם של אנשי נינוה באו כולם לאחר ששמעו מפי הנביא על עונשם הצפוי , ורק משום כך הכניעו עצמם לפני . 'ה הקריאה הנבואית לתשובה מופנית ברוב המקרים אל העם ולא אל היחיד . הצירוף "לשוב אל ה' " נאמר באופן אישי רק על יאשיהו מלך יהודה ( מל"ב כ"ג , כה , ( שלא חטא , אלא חולל מהפכה דתית לאחר תקופת מנשה . עם זאת , חז"ל שיבצו רבים מגיבורי התנ"ך לתוך מסגרות התשובה המוכרות לנו , ואף הרחיבו במידה רבה את מעגל בעלי התשובה המקראיים , תוך שהם מסבירים , בדרכי המדרש , היכן ובמה ניכרת תשובתו של כל אחד . במאמר זה נעקוב אחר גלגולה של רשימת בעלי תשובה מקראיים שנאספה ממספר מקורות חז"ל אל הפסיקתא דרב כהנא לשבת שובה . רשימה זו התגלגלה , כנראה , מן הפסיקתא דרב כהנא לקד...
אל הספר