ח. ירושה

וההיגיון ו כל אשר הוא מעוניין בו הוא מה שבית משפט במדינתו מסוגל לעשות לו בפועל . נוטה אני לדעתו שלו . הנבואות בדבר מה יעשו בתי המשפט למעשה , ולא שום דבר יומרני מזה , הן הן 'משפט' כפי שאני מבין אותו . בתורת הגדרה של מהות ה , 'משפט' הרי תיאור זה — נכון ככל שיהיה — מעורר יותר ספקות מאשר הוא פותר . 'נבואות' של מי ! האם כל מה שעורך דין , למשל , רואה לנבא על מה שבית המשפט עתיד לפסוק הוא אמנם ? 'משפט' או שמא הנבואה צריכה לבוא מפי רשות מוסמכת ? ואם כן — מי המסמיך ומי המוסמך וכיצד מסמיכים ? ומה בדבר נבואות סותרות ? מה אם הנבואות מתבדות : האם פסקיו של בית המשפט באים במקום 'משפט' ומכחישים או מחליפים אותו ? חוששני שהומס לא התכוון להגדיר 'משפט' הגדרה חדשה משלו כל עיקר ; הוא התכוון לומר : נעזוב את ההגדרות התיאורטיות , אין הן מקדמות אותנו במאומה — בסופו של חשבון תראה שהמשפט הוא מה שבית המשפט פסק לך ! ואמנם , 'ידידנו , 'הרשע ואולי כמותו כמו כל אדם מן היישוב , אין לו עניין בתיאוריות מופשטות ; ומכיוון שכל 'משפט' נוצר למענו , הוא נושאו והוא מטרתו , אין תורת המשפט יכולה להתעלם מנקודת ראותו . ולא בכדי מד...  אל הספר
מוסד ביאליק