המחוקק מבחין הבחן היטב בין , 'החזקה'ה שהיא , כפי שראינו , הזכות הבולטת והראשונית בזכויות הבעלות ( בלע"ז , ( possession ובין 'חזקה' שהיא , מצד אחד , הנחה משפטית המעמידה אדם או נכס ב'חזקה' פלונית , ומצד שני , אחת מדרכי הקנייה של זכות בעלות . וכן הבחינו עוד חכמי המשפט הרומי בין ההחזקה החפצית { possessio corpore ) לבין הכוונה המשפטית להחזיק , ( animus possidendi ) שזו החזקה בפועל וזו חזקה בכוח . פה המקום לדון רק בחזקה כדרך קנייה . אצל חכמי התלמוד קיים קשר הדוק בין החזקה האחת ובין החזקה השנייה : זכות הקניין נובעת מן העובדה שהנכס מצוי ב'חזקת' פלוני , כלומר : מן העובדה שחזקה על פלוני שהוא בעל הנכס . הוא שאמר רבי יוסי : ' גדולה , 'חזקה ומפרש רש"י : 'שאין בית דין יכולים להוציא דבר מחזקתו' ( כתובות כד , ע"ב . ( דין המשנה הוא כי 'נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף , ובשטר , ובחזקה' ( קידושין א , ה ) — להבדילם ממיטלטלין 'שאין להם אחריות' הנקנים 'במשיכה' ( שם ;( ודין ה'חזקה' כדרך קניין במקרקעין למדו ממה שכתוב ; 'וירשתם אותה וישבתם בה' ( דברים יא , לא ) — 'במה ירשתם , בישיבה' ( שם כו , ע"א . ( אלא ש'חז...
אל הספר