השאלה שאיהרינג — כמותו כרוב הפילוסופים של המשפט — שאל את עצמו היא , אם ניתן להעלות את האינטרסים הפרטיים ואת אינטרס הציבור בקנה אחד . עצם העמדת השאלה כרוכה בקשיים : האם ניתן לקרוא את ה'אינטרסים' של הפרט באותו השם שקוראים ל'אינטרס' הציבור ? האם שני סוגי 'אינטרסים' אלה שווים זה לזה עד כדי זהות שמותיהם — או שמא דברים שונים הם מדעיקרא ? אם מגדירים , בעקבות בנתם , את האינטרס של הפרט כריבוי העונג ומניעת הכאב — האם 'תועלת' שכזו אמנם יכול להיות ה'אינטרס' הציבורי י תשובתו של איהרינג היא ; לא זו בלבד שאינם עולים בקנה אחד , אלא הם סותרים ומונעים זה את זה ו אין מנוס מהתנגשות מתמדת בין 'תועלת' הפרט ובין צורכי הכלל . אין איהרינג שולל את תורתו של בנתם שכל אדם שואף לתועלתו שלו במידה מירבית , ואין הוא כופר בלגיטימיות של שאיפה זו . אלא לפי גרסתו אין היא עניין למשפט לענות בו . ? המשפט עונה על צורכי הכלל , הוא עושה לתועלת הציבור — ושאיפת הפרט לתועלתו המירבית מצויה בתחום שמחוץ למשפט . הצרכים האנושיים נעים — לפי איהרינג — בשלושה מישורים ; הטבעי , לבר משפטי , אשר הטבע מספק לאדם , עם או בלי מאמץ מצדו ( כמו פר...
אל הספר