יהא אשר יהא מקורן של נורמות מחייבות — החוק , הדין או הצדק — טיבן הוא הענקת זכויות והטלת חובות . 'זכות' הוגדרה , כאינטרס אשר המשפט מכיר בו ומגן עליו ( איהרינג , ( ו'אינטרס' — כל טובת הנאה אפשרית במשמע . 'חובה' היא לקיים זכות ושלא לסכלה . וכשם שהזכות יוצרת חובה , כן החובה יוצרת זכות — היא זכותו של בעל הזכות הזכאי' ) ( ' שזכותו תקוים . כל זכות יש לה בעלים , וכל חובה חבים למישהו . יש שהזכאי או החייב הוא אדם , ויש שהוא הציבור או המדינה ' יש שהוא ידוע וקיים , ויש שטרם בא לעולם . ולכל זכות יש מושא ! הזכות היא לחיים , לקניין , למוניטין או לכל אינטרס מוגן אחר , ואין אדם ' זכאי' על דרך סתם . מבחינים בין זכויות וחובות 'משפטיות' לבין זכויות וחובות לבר משפטיות , מוסריות , שהמשפט בחר שלא להכיר בהן ולא לאכפן . בעולם התורה דין אחד לחובה אכיפה ולחובה בלתי אכיפה . 'והדרת פני זקן' ( ויקרא יט , לב ) היא מצוות עשה כמו השבת אבידה ( דברים כב , א ) — ההבדל ביניהם הוא רק שזו אכיפה בדיני שמים וזו אכיפה גם בדיני אדם . המשפט המודרני מתמצה ב'דיני אדם' בלבד . היו שגרסו , שזכויות וחובות 'מופשטות' כאלו אינן ראויות כ...
אל הספר