וזו לשון סעיף 4 א שנתוסף לחוק השבות בתש"ל 1970 — י ( א ) הזכויות של יהודי לפי חוק זה ... מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי , לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד יהודי ; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון . ( ב ) אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן ( א ) עודנו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו . ( ג ) הסייגים והתנאים הקבועים לגבי יהודי או עולה בחוק זה אועל פיו ... יחולו גם על מי שתובע זכות לפי סעיף קטן ( א . ( ורק לאחר מכן בא סעיף 4 ב המגדיר 'יהודי' בזו הלשון : לעניין חוק זה , 'יהודי' — מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר , ואינו בן דת אחרת . בהכנסת הגדרה זו לחוק השבות התכוון המחוקק ליישב את מחלוקת הפוסקים בשאלת 'מיהו יהודי' — שאלה שהעסיקה את בית המשפט העליון והטרידה את הממשלה והסעירה את הרבים . רבות היו הבעיות שהתעוררו מחוסר הגדרה של 'יהודי' ו אך רבות גם הבעיות המתעוררות לעניין פירושה של הגדרה זו . הראשונה בבעיות אלו מקורה בתקלה חקיקתית טכנית , שהמלה המוגדרת חוזרת ומופיעה בהגדרה עצמה , ואין מגדירים דבר פלוני כדבר פלוני . קיימת אפשרות שיש להצריך גם את 'האם היהודייה לאותה...
אל הספר