המשפט . והא ראיה שהדיבר הבא מיד לאחריו , 'לא תנאף' ( שמות כ , 1 . r דברים ה . יז , ( לא בא זכרו בחוק מודרני ו שלא לדבר על הדיבר של 'לא תחמוד' ( שם , יז ; שם שם , טו , ( שהוא איסור שבשר ודם אינו יכול לעמוד לא על קיומו ולא על הפרתו . קליטת הלכות מן המשפט העברי לחוק הישראלי מעידה אך ורק על כך שכמו חכמינו הקדמונים כן המחוקק שלנו עמדו על הצורך הענייני והתועלתי בקביעת הלכה שכזאת . לשון אחר : מחוקק חייב לתת את דעתו לעניין המצריך חקיקה ולחוקק את אשר הוא בעיניו היעיל והצודק ביותר לאותו עניין י ואם הוא מכוון בחקיקתו לדעת חכמים קדמונים , סימן וראיה שגם הם שקלו דברים לגופו של עניין ומצאו באותה ההלכה את הפתרון הטוב ביותר . מאידך גיסא , כשהכניס המחוקק מצוות כיבוד אב ואם ( שם שם , יב ; שם שם , טז ) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות , תשכ"ב , 1962 — נשמעה מחאה נמרצת על עזות פניו שנטל שררה לעצמו לחזור ולחוקק חוק אלוהי . ראינו שבראשונה היה החוק האלוהי — קרי : החוק האלילי — חלק בלתי נפרד של המשפט הרומי . במרוצת הדורות ועם שקיעת האלילות , החלו להפריד בין הדת ובין המדינה . י — fas lex divina , ius lex huma...
אל הספר