וברור הוא , הן מתולדות חקיקתו והן מתוכנו . שמטרת החוק היא דתית . אבל איסור התורה הוא שהחזיר , באשר טמא הוא , 'מבשרם לא תאכלו' ( ויקרא יא , ח ) — ואכילת בשר חזיר אינה אסורה בחוק המדינה , אלא רשאי אדם לאכול בשר חזיר כאוות נפשו : אוכל — עובר עבירה דתית , אך אינו עובר עבירה על החוק . מה שהחוק אוסר הוא גידול חזירים , וספק הוא אם גידול חזירים עולה כדי עבירה דתית י ; אמרו חכמים , 'ארור האיש שיגדל חזירים' ( סוטה מט , ע"ב ו בבא קמא פב , ע "ב 1 מנחות סד , ע " ב , ( ויש דברים בגו שהכניסו קללה זו בכפיפה אחת עם 'ארור האדם שילמד את בנו חכמה יוונית' ( שם . ( הרמב"ם אמנם מביא את איסור גידול החזיר תחת הכותרת 'אסרו , 'חכמים אבל אצלו משתרע אותו האיסור גם על גידול כלבים ( הלכות נזקי ממון ה , ט . ( המחוקק נמנע מלאסור אכילת חזיר , לא משום שלא ידע מהו האיסור הדתי , אלא משום שאימוץ האיסור הדתי כהלכתו פוגע למעלה מן המידה הסבירה בחופש הפרט . הוא הדין בחוק על איסור חמץ בפסח < איסור התורה היא על אכילת חמץ ( שמות יב , טו , ( ושחמץ 'לא יימצא בבתיכם' ( שם , יט ן משנה פסחים ג , ג : ( אבל מה שהחוק אוסר הוא רק הצגת חמץ...
אל הספר