כשטענו פעם לפני בית משפט באנגליה , שמנהג בינלאומי אוניברסלי וסביר הוא שמדינה אחת תכבד את חוקיה של מדינה אחרת , ועל כן מי שנפטר מחבותו על פי חוקי מדינה אחת נפטר על ידי כך בלבד גם מחבותו זו לפי דיני אנגליה — פסק שאין מנהג בינלאומי ולא היה אשר כזה בנמצא . הכלל של המשפט הבינלאומי הוא שחוקי מדינה פלונית , ולא כל שכן דיניה הבלתי חקוקים , אינם מחייבים אלא באותה מדינה בלבד . לשון אחר : לפי המשפט הבינלאומי , אין למדינה סמכות חקיקה אלא לטריטוריה שלה ולתושביה בלבד . יוצאים מכלל זה , לפי ההלכה הפסוקה האנגלית שנקלטה בישראל , אותם העניינים אשר בהם הולכים אחר חוקים נוכריים , ויוצאים אלה מן הכלל נקראים בשם משפט בינלאומי פרטי ( private international law ) או התנגשות דינים ; ( conflict of laws ) ומאחר שהתנגשות או התחרות בין דינים מחייבת ברירה או בחירה מביניהם , ותמיד מעדיפים את החיוב על השלילה — טבעו למשפט הבינלאומי הפרטי מטבע עברית חדשה במקום 'התנגשות , 'דינים הלוא היא 'ברירת הדיך — והוא המונח שגם אנו נשתמש בו . בעיות ברירת הדין מתעוררות כשבית משפט נדרש לדון ולהכריע בתוקפם של דברים שנעשו בחוץ לארץ על פ...
אל הספר