ה'מנהג' כמקור הדין שונה בטיבו ובמעמדו בשיטות המשפט השונות : במשפט העברי תלויים מעמדו ותחולתו במסגרות שנקבעו לו בהלכה , כלומר : בדין אחר . לכאורה , 'הלכה' ו'מנהג' הם כשמות נרדפים : לפי ההלכה הולכים , ולפי המנהג נוהגים . ואמנם , מצינו 'הלכות המדינה' במשמעות מנהג ( בבא מציעא ז , ח < — רוצה לומר : הליכות הציבור או העם ; ומקום שנקטה המשנה לשון 'הלכה' לעומת לשון 'מן התורה' ו'מדברי סופרים' ( ערלה ג , ט , ( נחלקו שמואל ורבי יוחנן : זה אומר , הלכה — 'הלכתא , 'מדינה שהנהיגוה עליהם אנשי המדינה ( רש"י , שם , ( וזה אומר , הלכה — 'הלכה למשה מסיני' ( קידושין לח , ע"ב . ( בסוגיא פלונית נחלקו הדעות על טיב פסיקתו של רבי מאיר : אחד אומר , 'הלכה כרבי ; 'מאיר אחד אומר , 'נהגו העם כרבי , 'מאיר ושלישי אומר , 'מנהג כרבי מאיר' ( תענית כו , ע"ב . ( לדעת האחד , מסר רבי מאיר הלכה שהיתה בידיו ו לדעת השני , קיבל העם את סברתו של רבי מאיר ונהג על פיה ) ולדעת השלישי , ראה רבי מאיר שהעם נוהג כך — וקבע 'מנהג' שיש לפסוק על פיו . מכאן שיש שגם מנהג מוקדם או קדום , וגם מנהג מאוחר , יכולים לשמש עילה לקביעת הדין — המנהג המוקד...
אל הספר