א. פרשנות מילולית

הכלל הראשון בפרשנות החוק הוא שיש לפרשו כלשונו , פשוטו כמשמעו . הוא שאמרו חכמים , 'דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו' ( יבמות כד , ע"א . ( כשלשון החוק היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים , אין מקום להתגדר בפירושים מלאכותיים ! . in claris non f it interpretatio ואולם גם הליך זה , המשאיר את לשונו הברורה של החוק כאילו ללא פרשנות , לאמתו של דבר גם הוא הליך של פרשנות : תחילה על הפרשן לקבוע שהלשון שבה השתמש המחוקק היא ברורה וניתן להחיל את החוק כלשונו הברורה על העניין העומד להכרעה . בקובעו זאת כבר פירש הפרשן את החוק , אף שלא נקט לשון ; 'פרשנות' ובצדק נאמר כי לא בהירותה של הנורמה היא הקובעת את הצורך בפרשנות , אלא פרשנות היא הקובעת את בהירותה של הנורמה ( ברק . ( ' בהירות' או 'פשטות' של לשון פלונית ניכרות בכך שמשמעותה הסבירה אינה אלא אחת ויחידה : שום אדם סביר לא יעלה על דעתו , לשמע לשון החוק , כל אפשרות של משמעות אחרת . זו פרשנות החוק 'פשוטו כמשמעו' במובן זה שכל השומע מלותיו יבינן על דרך אחת ויחידה , ושום ספק אינו יכול להתעורר שמא יש בהן משמעות שאינה . 'כפשוטן' לפרשנות זו קראו 'מילולית' , ( r...  אל הספר