כבר ראינו שלשון החוק חייבת להיות קצרה , חסכונית , כללית וסתמית ; וכיוון שכך , דרוש הליך מיוחד שיתאים את החוק , הכללי , למצבים ולנתונים מיוחדים ויאפשר את יישומו והפעלתו לגבי עניין פלוני או אדם פלוני — מעין תרגום משפת הכלל אל שפת הפרט . החוק הוא מופשט ולשם ביצוע הלכה למעשה הוא זקוק לקונקךטיזציה . השופט הוא הנותן לחוק את ממשותו , או את אפשרות מימושו , על ידי שהוא 'מפרש' אותו לצורך החלתו על העניין הנדון בפניו . הליך זה נקרא בשם 'פרשנות' החוק . ולא רק משום שלשון החוק היא קצרה , חסכונית , כללית וסתמית , אלא משום שהלשון היא היא כלי מלאכתו של המחוקק , והלשון מורכבת מלים וניבים שיכול שיביעו דברים מדברים שונים וכוונות מכוונות שונות — הכול כפי דעת המביע ורצונו — צריך שיהא מישהו המוסמך לקבוע כי בהשתמש המחוקק במלה פלונית או בניב פלוני רצה להביע דבר פלוני ולא רצה להביע דבר אחר , או לשון אחר : לכל מלה ולכל ניב שבשפה יכול שיהיו משמעויות שונות , וצריך מי שיהא מוסמך לקבוע מהי המשמעות המיוחדת שהועיד המחוקק לאותה מלה או לאותו ניב שהשתמש בהם בחוק פלוני . פיענוח משמעותה של לשון המחוקק נעשה בדרך 'פרשנות' החו...
אל הספר