במדינה דימוקרטית סמכות החקיקה היא בידי העם . התיאוריה היתה — ולא רק מאז ימי רוסו — שאין שום מחוקק יכול לכוף את חוקיו על אדם , אלא אם כן הסמיכו האדם לחוקק לו וקיבל על עצמו מראש את חוקיו מרצון . אפילו המחוקק האלוהי לא נתן את חוקיו אלא לאחר שהעם הביע את נכונותו לקבלם על עצמו : ' כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ... אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי , והייתם לי סגולה מכל העמים ... ויענו כל העם יחדיו ויאמרו , כל אשר דיבר ה' נעשה ; וישב משה את דברי העם אל ה" ( שמות יט , ג ח . < וכשמשה חוזר לפני העם על החוקים והמשפטים שניתנו מפי האלוהים , הוא מזכירם כי 'ה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב . לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת , כי אתנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים' ( דברים ה , ב ג !( וכשחודשה ברית האלוהים עם העם לפני מות משה 'למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך , 'לאלהים הורחבה הברית לחייב גם 'את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום' ( שם כט , יב , ידן , ואלה 'הדורות הבאים והגרים העתידים להתגייר' ( שבועות לט , ע"א . ( השאלה מי הסמיך את דור המדבר לחייב גם את הד...
אל הספר