1. חוש־הצדק

אם מידת צדקנות היא מנת חלקם של צדיקים , הרי חוש הצדק משותף הוא לצדיקים ולרשעים . אם מידת הצדק יש שהיא הדרגה המוסרית העליונה שאדם מסוגל , בכוחותיו הנפשיים והרוחניים המיוחדים לו , להגיע אליה — הרי חוש הצדק הוא מקור תגובתו של כל אדם על מה שעיניו רואות ואוזניו שומעות ממעשיהם או ממחדליהם של בני אדם אחרים . עיקרו של חוש הצדק שהוא מביא לידי זעם או מחאה על מעשה או מחדל הנראים בלתי צודקים ; והיה מי שאמר , בצדק , שלאמתו של דבר חוש הצדק בא מתוך תחושת אי צדק ( קאהן . ( כשחש אדם שנעשה אי צדק , הרי מורכבת תחושה זו מתערובת של הרגש והתבונה i הרגש — שמרגיש הוא בצערו שלו , או של נפגע אחר , על עוולה שנעשתה ו » והתבונה — שהעוולה אינה עולה בקנה אחד עם מושגיו שלו בדבר מה מותר ומה אסור לעשות וכיצד יש לנהוג . קלזן כתב פעם , שאחת המידות המשותפות לכל אדם היא שהוא מרגיש צורך להצדיק את התנהגותו שלו , להוכיח קבל עם ועדה שהוא בעל מצפון . לא שכולם אמנם תמיד מתנהגים כך , אלא אף אם טעה ועיוות , ינסה להצדיק את מעשהו ולטעון שהצדק עמו . מכאן שחוש הצדק שונה מאדם לאדם ; ומכאן גם שהצדק אינו מדע שניתן לגלותו או להגדירו : ת...  אל הספר
מוסד ביאליק