ראינו אצל הומס עקבות של 'סקפטיציזם' / הלה הגיע לשיא פיתוחו בתורתו של השופט פרנק . שלא כמו הומס , ברנדייס וקרדוזו , פרנק לא ישב בבית המשפט העליון אלא בערכאה ראשונה : הוא גבה ראיות , שמע עדים וקבע ( או הדריך את חבר מושבעיו לקבוע ) עובדות . לא זו בלבד שלא היה משוכנע תמיד שהעובדות שקבע הן העובדות לאמתן : הוא היה משוכנע שאי אפשר להיות בטוח באמיתותן . מכאן ה'סקפטיציזם' שלו לגבי העובדות , המהוות , כזכור , בסיס לכל משפט ; להבדילו מן ה'סקפטיציזם' לגבי הנורמות , שהן החוק וההלכות הפסוקות . אנו נקרא להם — בתרגום לא מדויק — ספקנות עובדות ( בלעז : ( fact-scepticism וספקנות נורמות . ( rule-scepticism ) בדרך כלל , ספקני העובדות הם גם — ולו מקל וחומר — ספקני נורמות : והתיאוריה של פרנק היא שאם ספקני הנורמות אינם גם ספקני עובדות , אין זאת אלא מפני שעניינם הוא בחוקים ובהלכות הבאים לידי פרשנות מלומדת ומחייבת בבתי משפט לערעורים , בו בזמן שהעובדות מתבררות ונקבעות אך בערכאות הנמוכות . ספקני הנורמות שואפים לוודאות במשפט ואינם מוצאים אותה ( מכאן ( 'ספקנות'ה ו ובמקום שכל אדם וכל עורך דין לא יוכל לדעת מראש את הנ...
אל הספר