החשוב מכל הניאוקאנטיאנים היה ראדברוך . חשיבותו המיוחדת ( על כל פנים , בשבילנו ) נעוצה בעובדה שלפני עליית הנאצים לשלטון כתב מה שכתב , ואחרי תבוסתם תיקן את עצמו . נסיונו המר בנרדף הוכיח לו את טעותו . בשנות העשרים הוא פיתח את תורתו , 'הרילטיביסטית' שלפיה המשפט עומד על הרבה ערכים , ומהם הצדק , היעילות , התועלת , היציבות , הוודאות ועוד , והיחס הנכון , או האיזון הצודק , בין ערכי יסוד אלה הוא שמצמיח את המשפט . היחס יכול להיות נכון , והאיזון צודק , בתקופה פלונית או במקום פלוני , ואינו צריך להיות , בשל כך בלבד , נכון או צודק גם בתקופה אחרת או במקום אחר — הכול לפי צורך השעה , לפי רמת התרבות ולפי מנהגים מקובלים . המשפט הצומח כך הוגדר כ'מכלול נורמות כלליות וחיוביות להסדרת החיים , 'החברתיים לאמור : משנעשה האיזון הצודק ונקבע היחס הנכון בין הערכים המתנגשים , צומח משפט שלהגדרתו אין עוד מקום ל'ערכים' — כאילו נטמעו הערכים ב'משפט' ולא נודע כי באו אל קרבו . סימן ההיכר החיצוני , הפורמלי , של המשפט הוא כלליותן וחיוביותן של נורמות מחייבות , ו'הסדרת החיים החברתיים' שוב אינה אלא קביעת הזכויות והחובות שבין אדם ...
אל הספר