הראשון בין ההוגים שניסו להשתית את תורת המשפט על ההבחנה שבין המצוי לבין הרצוי , היה דוד יום ( אנגליה , המאה הי"ח . ( אלא שלא כאחרונים ( פרט לקלזן , ( הבחנתו איננה בין משפט מצוי לבין משפט רצוי , אלא בין עובדות — שהן המצוי — לבין הנורמות — שהן הרצוי . המצוי הוא מה שנעשה למעשה ! הרצוי הוא מה שצריך להיעשות . המצוי טעון הוכחה י הרצוי טעון חקיקה . לעניין זה , 'חקיקה' — אף קביעת דין או נורמה מוסרית במשמע . המצוי נשאר תמיד — אף כשהוא עניין שבמדע — שאלה שבעובדה , ובגדרו נכנסים כל הספקות והקושיות ; ואילו הרצוי קבוע ועומד , ניתן למוצאו בספרים , וכל שופט יודע את טיבו . אין זאת אומרת שהרצוי אינו משתנה לעולם \ אלא כשהוא משתנה , בא ' הרצוי' המחליף אותו ותופש את מקומו . ההפרדה בין המצוי לבין הרצוי הביאה לידי שלילה גמורה של מושג 'המשפט הטבעי' i בטבע האדם , ולא כל שכן בטבע היקום , אין משפט ואין מוסר — יש רק עובדות , וגם אלו , רובן ככולן , מוטלות בספק ( לפחות מן הבחינה המשפטית . ( את מקומו של המשפט הטבעי תופש המשפט המוסרי . אין אנו יודעים בבירור מה טיבו ומרכיביו של משפט מוסרי זה : בצורה כללית יום אומר , ש...
אל הספר