ביסוד תורותיהם של מרסיליוס ושל דנטה כבר מונח הרעיון של מעין 'אמנה חברתית' i כאילו כל האזרחים התאגדו והתקשרו יחדיו לשם הקמת מדינתם וניהול ענייניה . תיאוריה זו — ששמו של רוסו ( במאה הי"ח ) נקרא עליה — שימשה לראשונה תורה משפטית מובהקת בידי גרוטיוס ( המאה הי"ז . ( הוא ראה באמנה מעין זו קודם כול התחייבות אשר כל אחד ואחד מן האזרחים קיבל עצמו — לציית למלך ולחוק . אשר למלך , כל עם בחר לעצמו את צורת השלטון אשר הוא רוצה בה , ואין אחרי בחירה זו ולא כלום י מרצונם החופשי הקימו להם את מדינתם או הצטרפו אליה והתחייבו , במפורש או מכללא , לשמור לה אמונים ולציית למנהיגיה ולחוקיה . התחייבות מקבילה אינה מוטלת בהכרח על המנהיגים : כשהעם בוחר , למשל , במלוכה אבסולוטית או בשלטון רודני , הוא כבר ויתר על ידי עצם בחירה זו על כל זכות משפטית כלפי השלטון : יש להניח שידע במי ובמה בחר , ושוויתר על זכויותיו מרצון . גרוטיוס הרחיק לכת וראה מעין אמנה חברתית גם בין המדינות לבין עצמן : המשפט הבינלאומי אינו אלא פיקציה של אמנה , אשר בה התחייבו כל המדינות לנהוג בדרך פלונית כששורר שלום ביניהן ובדרך פלמונית במצב של מלחמה . כבר ר...
אל הספר