' תורת המשפט' אינה עניין למחוקקים או לשופטים או לעורכי דין ! רובם ככולם עושים את מלאכתם המשפטית ומיטיבים לעשותה , מבלי שתהא להם שעת פנאי , או אף סקרנות אינטלקטואלית , לחקור ביסודות הפילוסופיים של המשפט או במהותו העיונית . אין פלא שתורת המשפט נעשתה לנחלת הפילוסופים והאקדמאים : מן השופטים שהצטרפו לשורותיהם , מי מתוך דחף גאוניותו ומי מתוך שלוות הדעת לאחר פרישתו מן השפיטה הפעילה , הטביעו רק מתי מספר את חותמם על תולדות תורת המשפט — ובראשם שלושה אמריקנים : הולמס , קרדוזו ופרנק , שעוד נייחד את הדיבור עליהם . ואם כי עוסקים אנחנו במה שקראנו 'תורת המשפט' לאו דווקא במשמעותה הפילוסופית , נסתכל , ולו רק בסקירה קצרה ושטחית , גם בהיבט זה , המשתקף ביצירתם הרוחנית של הוגי הדורות . מבט ראשון על הפילוסופיה המשפטית מביאנו לידי מבוכה רבה : רוב האסכולות על שמותיהן המסורבלים , אם שמות שנטלו לעצמן ואם שמות שזכו בהן מפי חסידיהן או מבקריהן , כמוהו כרוב העצים המעלימים את היער . ולא זו בלבד אלא שיש חפיפה רבה בין הדוקטרינות של האסכולות השונות , על אף שמותיהן השונים ועל אף הפער בתקופות ובמקומות שבהם נוצרו — עד שאת...
אל הספר