6. עליונות החוק

מודה אני שיש בכל אלה מידה רבה של אידיאליזציה , אולי מעין חזון למועד . העובדה בזירת המשפט המודרני היא ששולט בה החוק — ואינני מתכוון למה שנקרא בפי הבריות 'שלטון ; 'החוק אין אני מתכוון להתנגשות או לסתירה שבין הכוח שבשלטון לבין המשפט שבשלטון — בהתנגשות זו המשפט מחייב את עדיפותו ועליונותו של 'שלטון , 'המשפט ובו אני רואה אחד ממרכיבי , 'הצדק' שהרי אם כי 'משפט' הוא , אין הוא לא בגדר 'חוק' ולא — או לא תמיד — בגדר ' . 'דין מתכוון אני להתנגשות או לסתירה בין המרכיבים השונים של , 'משפט'ה בין 'חוק' ובין 'דין' ובין 'צדק' 1 בהתנגשות זו נודעת העליונות והעדיפות לחוק — והוא למרות חורבן ירושלים , על אף מצפונו וחוש צדקו של השופט וחרף רוממותו של הצדק . יש שמצויה סתירה גם בין חוקים לבין עצמם — ובדרכי ההכרעה ביניהם אדון במסגרת פרשנות החוקים , ויש שהמחוקק רואה שלא לכפות בחוק על אכיפתו כלשונו , { ius cogens ) אלא משאיר לנוגעים בדבר או לשופטים שיקול דעת כיצד ינהגו וקובע הוראותיו אך לשם עצה והדרכה או למקרה שהצדדים לא יסכימו אחרת ? , ( ius dispositivum ) ובמיוחד יש שהמחוקק מסמיך את השופטים מפורשות לפסוק כפי שלדעתם...  אל הספר
מוסד ביאליק