א . שאלות על לשון הכתובים בפרשת שמות מסופר כי משה היה רועה את צאן יתרו חותנו , ובעקבות הצאן הגיע אל הר חורב . שם התגלה אליו האלהים ושלחו אל פרעה מלך מצרים כדי להוציא את בני ישראל ממצרים . ואחרי שמשה קיבל על עצמו את השליחות , הוא שב אל חותנו ואמר לו : אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העוךם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום . ( שמות , 'ד יד ( 1 נראה מלשון המקרא שמשה נתכוון ללכת בגפו . והדבר מתאים גם למה שאמר ליתרו , שהרי רק משה היה לו עניין לראות אם אחיו עודם חיים , ואילו אשתו לא הכירה אותם כלל . אולם מיד לאחר מכן נאמר : ה' אל משה ויאמר ^ 1 מךין לך שב מצריים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשף . וי-קח משה את אשתו ואת בניו ויךכבם על החמר וישב ארצה מצרים . ( יט-כ ) נראה אפוא שמשה חזר בו מכוונתו הראשונה ולקח עמו גם את אשתו ובניו ; אולם אין בכתוב כל הסבר לשינוי דעתו . נוסף על כך , דברי ה' אל משה אינם מובנים כלל . רגילים לפרש שה' ביקש להוציא מלב משה את הפחד מפני רודפיו אשר במצרים , ופירוש דבריו : אתה יכול לשוב למצרים בלא חשש , שהרי כבר מתו כל מבקשי נפשך . אולם אין זה במשמע הלשון , שכן פירוש "ל...
אל הספר