חוק עשיית עושר ולא במשפט , 1979-ט"התשל הסדיר את נושא ההשבה בדרך של הוראות חוק ישימות גם ביחסים שבין אזרח לרשות מקומית , והוראותיו חלות כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון , ואין הסכם אחר בין הצדדים . אלו הוראותיו : מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס , שירות או טובת הנאה אחרת ( להלן - הזוכה ) שבאו לו מאדם אחר ( להלן - המזכה , ( חייב להשיב למזכה את הזכיה , ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה . אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה , מפעולת המזכה או בדרך אחרת . בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה הנ"ל , כולה או מקצתה , אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת . הזוכה רשאי לנכות ממה שעליו להשיב את מה שהוציא או התחייב להוציא או השקיע באופן סביר להשגת הזכיה . מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו , אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב , כולו או מקצתו , ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב . מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירה על חייו , שלמות גופו , בריאותו , כבוד...
אל הספר