לדבריו של הראי " ה , בתלמוד הירושלמי יש משום 'רושם לשפע הנבואה , ' שייכות של נבואה להלכה , 'וההבנה היא מוסברת מתוך השקפה פנימית . ' תופעות היסטוריות וספרותיות שונות המבדילות בין הבבלי לירושלמי : הקיצור של הירושלמי לעומת האריכות של הבבלי ; הדגש על ההלכה בבבלי לעומת הדגש על האגדה בירושלמי ; נובעות מדרכים חילופיות הקובעות את המבנה . ארץ ישראל היא ארץ הנבואה , ולפיכך 'אווירא דארץ ישראל מחכים ;' "בארץ ישראל שפע רוח הקודש מתפרץ לחול על כל תלמיד חכם , שמבקש ללמוד תורה לשמה , וקל וחומר על קיבוץ של תלמידי חכמים ... מה שאין כן בחוץ לארץ . " לפיכך , בארץ ישראל "יכולה רוח הקודש להשפיע גם על תוכן ההלכות . " אך חשוב יותר השוני שבדרכי הלימוד ; מול דרך הפלפול העוסקת בפרטים , ישנה דרך אחרת 'מלמעלה למטה , ' דהיינו 'מן הכללים אל הפרטים ;' "מסוגלת היא ארעא דחשוכא לפלפול הפרטים , הבא מתוך הפירוד . " הראי"ה הדגיש , שלמרות ההבדלים קיימת התאמה בין הדרכים , ומסקנותיהן זהות . אל כל מקום שדרך אחת עשויה להביא אותנו , ניתן להגיע גם בדרך האחרת , כשההבדל העיקרי הוא במתודה ולא בתוכן . עם ישראל קיבל על עצמו את הבבלי ,...
אל הספר