ההבחנות במעמד הדרשות יכולות ללמד אותנו על טיבה של המחלוקת . הרמב " ם מבדיל בין שני סוגים של מחלוקת , שאותם אכנה להלן מחלוקת צורנית ומחלוקת תוכנית . מין שלישי של מחלוקת , המחלוקת ההיסטורית - בלתי אפשרית אליבא דהרמב " ם . המחלוקת התוכנית נסבה על עצם תוכנה של ההלכה . זו מחלוקת המתרחשת תוך כדי ניסיון להוציא תולדות מן "העיקרים המקובלים " על כולם , אלא שלא הושגה הסכמה ביישום הכללים והעיקרים . המחלוקת הצורנית ניטשת באותם המקרים בהם יש הסכמה כללית על תוכנה של ההלכה - הסכמה המבוססת על מסורת - אך קיימת מחלוקת בדבר הקשר של ההלכה אל הפסוקים . אם נשתמש בהגדרות אלו וניישם אותם בחלוקה שבהקדמה לפירוש המשנה , נוכל לקבוע , שאליבא דהרמב"ם , בסוג הראשון תיתכן רק מחלוקת צורנית ; בסוג שלישי וכן ברביעי ובחמישי - תיתכן גם מחלוקת תוכנית . לעומת זאת , בסוג השני לא תיתכן מחלוקת כלל וכלל , והוא אותו סוג הידוע בשם הטכני : 'הלכה למשה מסיני ' . הרמב " ם שולל לחלוטין אפשרות קיומה של מחלוקת היסטורית . את דברי התלמוד ( סנהדרין פח ע " ב : ( "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכם , רבתה המחלוקת בישראל" - מפרש הרמב"ם ...
אל הספר