אלף ושבע מאות קלין וחמורין ( דרשות של קל וחומר ) וגזרות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה . אמר רבי אבהו : אף על פי כן , החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו ( תמורה טז ע"א . ( מן הקטעים שהובאו לעיל ( בתחילת ההקדמה ) בעניין ההתגלות למשה עולה , לכאורה , שאין מקום לחידוש כלל , שהרי הכול , כללים כפרטים , ניתן למשה מסיני . אולם גם על פי השקפה זו , יש מקום לחידוש , על בסיס ההנחה שבמסורת הראשונית חלה שכחה טראגית , וחידושי החכמים אינם אלא שחזור המסורת שאבדה . ניתן להדגים זאת מהסוגייה במסכת תמורה בה פתחנו . התלמוד מתאר את המצב של עם ישראל אחרי הסתלקותו של משה רבנו , כשהחכם עומד בפני שאלות והכרעות הלכתיות שאין לו עליהן תשובה מיידית , והדרכים העל טבעיות סגורות לפניו . מצד אחד , החכם חייב להישמע לכללי התורה המכריזים : "לא בשמים היא " ( דברים , 'ל יב , ( "אלה המצוות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה " ( שבת קד ע " א , ( ומצד שני - שערי ההתגלות ננעלו . על רקע משבר זה , מעמיד בפנינו רבי אבהו את דמותו של עתניאל בן קנז , הוא יעבץ , שהחזיר בפלפולו את ההלכות שנשתכחו . עתניאל בן קנז הוא האב טיפוס של ת...
אל הספר