ישראל הוקמה כמדינת מהגרים מתיישבים וכמדינת לאום יהודית על חלק מחורבותיה של החברה הפלשתינית , אף על פי כן אין ספק שהיהודים בישראל כיום אכן מהווים לאום , ולפיכך זכאים מבחינה פוליטית ומוסרית להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית . ואמנם , הרוב הגדול של אזרחיה היהודיים של המדינה מבטאים רצון חד משמעי בקיום ישראל כמדינה יהודית , אף שיש בקרבם חילוקי דעות מרחיקי לכת לגבי משמעותו של המושג והשלכותיו . השקפות ושאיפות אלה נעות על רצף שבקצהו האחד התפיסה האוטופית של ישראל כמדינת הלכה אורתודוקסית , ובקצהו האחר הדרישה המינימליסטית לכאורה לשמור על רוב דמוגרפי יהודי בקרב כלל אזרחי המדינה אך למנוע כל סוג של כפייה דתית . בפועל התפרש מושג המדינה היהודית בשלב הראשון ( בין 1948 ל ( 1951 כעקירת רוב הערבים מתוך שטחה של המדינה . כמו כן הובן המושג כהלאמה כמעט של כל קרקעות המדינה , כלומר העברתן מחזקה או בעלות פרטית או שיתופית ערבית לבעלות ושליטה לאומית יהודית . כמו כן התפרש המושג כמתן זכויות יתר לאזרחים היהודיים ( וליהודים בעולם ) וזכויות מוגבלות בלבד לאזרחים הלא יהודיים ( ובעיקר לערבים . ( כיום אין ספק שלידתה של המדינה ...
אל הספר