ב 19 בנובמבר 1977 בא הנשיא אנוור סאדאת לירושלים ; ראש הממשלה היה מנחם בגין . כעבור שנה וחצי נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים . זה היה הישגו ההיסטורי הגדול של בגין . בגין לא היה רק ראש הממשלה הראשון שלא השתייך אל תנועת העבודה , כי אם גם ראש הממשלה הראשון שנמנה עם ניצולי השואה . כשנה לאחר שפרצה מלחמת העולם נאסר בידי המשטרה החשאית הסובייטית וב 1942 הגיע לארץ ישראל . סימנים רבים העידו על כך שהביא אתו את מה שתואר אחר כך כ"סינדרום הניצול" - תחושת אשם על שנשאר בחיים ; אולי הביא אתו , או פיתח עם השנים , גם תחושה שערק : בעת מעצרו היה מנהיג תנועתו בפולין . כך או כך , בהגיעו לארץ לא עשה ולא יכול לעשות למען יהודי אירופה יותר משעשו למענם מנהיגי מפא"י ; כאין לו חלק בהנהגת היישוב - יכול לעשות פחות . אך לקראת סוף המלחמה , ובעיקר אחריה , עשה בגין מאמץ גדול כדי ליצור את הרושם שהוא נאמן למורשת השואה יותר מאנשי מפא"י . מורשת השואה ריפדה את הקריירה הפוליטית שלו . כך בימי הקרב הגדול נגד קבלת השילומים מגרמניה וכך , בעקיפין , גם בתקופת החרדה שקדמה למלחמת ששת הימים : צירופו לממשלת המלחמה של לוי אשכול נתנה לו...
אל הספר