ימים אחרים לאחר שהצבא הנאצי פלש לפולין והחלה מלחמת העולם העלו בתיאטרון "אוהל" בתל אביב את "החייל האמיץ , "שווייק המחזה האנטי מלחמתי הקלסי מאת ירוסלב האשק ; זו היתה הצגה חגיגית , ה 125 במספר , הצלחה מסחררת במושגי הימים ההם . אך מבקר התיאטרון של "הארץ" לא אהב את שווייק . הוא שוטה , תבוסתן ועריק , כתב בחימה , דמותו מאוסה ומסוכנת : "אילו היו , חלילה , השווייקים מרובים בצבאותיהן של האומות הדמוקרטיות , כי עתה כבש היטלר את העולם ודרסו במגפו המסומר זה כבר " . רק אלוהים שבשמים יודע , קבל המבקר , כיצד קרה ש " הפציפיזם האווילי והפרימיטיבי הזה" זכה לפופולריות כה רבה אצל הקהל , והרי הכול היה תלוי עכשיו בהצלחת המלחמה : "עתידנו , בשרנו ודמנו כבני אדם וכיהודים ' " . העיתונות העברית ידעה להיות פטריוטית מאוד בימים ההם : מלחמתה של בריטניה בגרמניה הנאצית הוצגה במלחמתו של הציבור היהודי בארץ ישראל . מטוסים של חיל האוויר האיטלקי הפציצו את חיפה ואת מרכז תל אביב ; היו יותר מ 100 הרוגים . על כן האפילו בלילות את פנסי הרחובות והמכוניות , את חלונות הראווה ואת אורות הבתים . כמו באירופה , הנהיגו קיצוב במזון , הכול...
אל הספר