אחד המאפיינים הבולטים של הדתיות והמסורתיות המזרחית הוא האופי העממי שלה . רוצה לומר , זו דתיות שמדגישה פחות את העולם האינטלקטואלי של הלימוד בישיבה , ואפילו אינה רואה בשמירת מצוות מלאה קריטריון בלעדי של הזהות הדתית . לעומת זאת מייחסת הדתיות המזרחית משקל רב יחסית להתנהגות דתית פשוטה , קמאית , עממית , המושכת אליה שכבות רחבות שאינן למדניות וגם לא בהכרח מקפידות במצוות . שניים הם מאפייניה של הדתיות העממית הזו , לפחות כפי שהדבר בא לידי ביטוי עד היום ( מלבד החלקיות בשמירת המצוות : ( אמונה בכוחם של מקובלים עממיים ובכוחם של צדיקים שכבר נפטרו מן העולם לחולל נסים , ופנייה אינטנסיבית להיעזר בכוחם זה . מתוך כך נולדה התופעה המסיבית של השתטחות על קברי אותם צדיקים , בתפילה לישועתם . חשוב להדגיש : הדתיות העממית בכלל , והמאפיינים שהוזכרו בפרט , אינם נחלה בלעדית של בני עדות המזרח . הם קיימים , במינונים שונים , בכל רחבי העולם היהודי , וממנו התפשטו גם לכל חלקי החברה הישראלית . ביהדות מזרח אירופה הם רווחו במיוחד בעולם החסידי ; האמונה בכוחו של הצדיק - החי והמת - לחולל נסים היתה אחד המאפיינים הבולטים שהבחינו בי...
אל הספר