כל ילד ישראלי יודע לדקלם שהעיסוק המרכזי בחברה החרדית הוא "לימוד . "בישיבה הזיהוי בין חרדים ובחורי ישיבות כבר נעשה כמעט אוטומטי . אפילו המושג התלמודי "תורתו אומנותו" חדר ללקסיקון הישראלי בזכות היותו הקריטריון הרשמי הדוחה ( ובדרך כלל גם פוטר ) את שירותם הצבאי של בני הישיבות . בשפה הסוציולוגית המקצועית מכונה התופעה הזו - של חברה שרוב הגברים בה , לפחות בשכבת הגיל הצעירה ( עד השלב שבו הם נפטרים משירות צבאי בשל גילם או מספר ילדיהם , ( לומדים בישיבות - בשם "חברת . "לומדים המושג הזה מבטא תופעה לא טבעית של קבוצה חברתית שלמה , ששיעור גבוה מאוד מאנשיה מתרכזים בלימודים וכמעט שאינם עוסקים בשום עיסוק מפרנס . התופעה הזו , כפי שיורחב בהמשך , אחראית למרבית התופעות המאפיינות כיום את פני החברה החרדית , והיא בעלת חשיבות מכרעת להבנת התפתחותה . מי שאחראי לטביעת הביטוי "חברת הלומדים" הוא פרופ' מנחם פרידמן , שהוזכר קודם . תיאורה של חברת הלומדים החרדית , כפי שיופיע בפרק זה , נסמך במידה רבה על ניתוחיו ומחקריו . פרידמן ואחרים כבר הצביעו על כך שתופעת חברת הלומדים לא רק שאינה נורמלית במונחים כלל אנושיים . היא גם ל...
אל הספר